מבני המן

תארו לעצמכם פוליטיקאי בכיר עם אגו כל כך מנופח, שהוא מעביר חוק פדרלי שדורש מאומה שלמה להשתחוות לו ברחוב. זה בדיוק המן האגגי, אולי האנטגוניסט והצורר המפורסם ביותר בהיסטוריה היהודית, שלא הסתפק בתפקיד שר בכיר באימפריה הפרסית ודרש שליטה פסיכולוגית מוחלטת. במאמר הקרוב אנחנו הולכים לפרק לגורמים את סיפורו של האיש שניסה להשמיד עם שלם וסיים עם חבל כרוך סביב צווארו. נצלול פנימה אל תוך הדרמה הפוליטית שהתחוללה במסדרונות חצר אחשוורוש, נגלה מי בדיוק היו עשרת בניו (ומה באמת עומד מאחורי משמעות השמות הפרסיים המוזרים שלהם), נבין איך הבן הקטן שלו הפך עם השנים למילת גנאי רשמית בעגה היהודית, ונגלה את האמת ההיסטורית והמפתיעה על המאפה המתוק שאנחנו זוללים כל חג פורים. מוכנים? הקריאה מתחילה עכשיו.

מה קורה כשאדם אחד בלבד מחליט לשבור את הכללים ולסרב להרכין את הראש? כשמרדכי היהודי בחר לא להשתחוות להמן, הוא לא סתם עיצבן פקיד ממשלתי רגיל – הוא עורר מפלצת רדומה. המן, שהיה נצר ישיר לאגג מלך עמלק, החליט שתגובה נקודתית נגד אדם אחד פשוט לא מספיקה לו. הוא הפיל פור (הגרלה), בחר תאריך מיועד לי”ג באדר, ושכנע את המלך להוציא גזירת השמדה המונית וחסרת תקדים. כדי להפוך את הנקמה לאישית וראוותנית אף יותר, הוא הורה לבנות בחצרו הפרטית עץ תלייה עצום בגובה חמישים אמה. אולם ההיסטוריה הוכיחה שהתוכניות הגרנדיוזיות ביותר קורסות ברגע. במשתה יין סגור, המלכה אסתר חשפה לראשונה את מוצאה והפנתה אצבע מאשימה אל השר הבכיר. התוצאה הסופית? המן סיים את חייו כשהוא תלוי בדיוק על אותו מתקן הנדסי שהוא עצמו תכנן ובנה עבור יריבו.

תכירו את הילדים ששילמו את המחיר היקר והכבד ביותר על קבלת ההחלטות הלקויה של אבא שלהם. עשרת בני המן – מפרשנדתא ועד ויזתא – נהרגו באותו יום שיועד להשמדת היהודים, וגופותיהם נתלו בפומבי למחרת ביום י”ד באדר. אבל מי הם היו באמת? מחקרים בלשניים מגלים שהשמות שלהם אינם סתם אוסף עיצורים, אלא תארים פרסיים ואכדיים יוקרתיים. פרשנדתא, מבני המן, משמעותו “נברא למלחמה”, אספתא קשור למילה הפרסית לסוס (Aspa), ודלפון מקושר לעיניים דולפות או נדודי שינה. המסורת היהודית דאגה היטב שלא נשכח את המפלה שלהם. קוראים את שמותיהם במגילה בנשימה אחת בלבד כדי להזכיר שכולם יצאה נשמתם ברגע אחד, והסופרים מקפידים לכתוב את השמות בצורת “אריח על גבי אריח” – שני טורים מרווחים שנראים כמו חומת לבנים רעועה שעומדת לקרוס בכל רגע נתון.

אתה יודע שהמצב שלך באמת גרוע כשהשם הפרטי שלך הופך לסלנג רשמי למילה “שוטה”. ויזתא, הבן העשירי והאחרון ברשימה, זכה ליחס מיוחד ובלתי צפוי לאורך ההיסטוריה. למרות שקל לדמיין אותו כילד קטן בשל מיקומו בסוף הטקסט, חוקרים טוענים שהיה זה שר ואיש בוגר שלקח חלק פעיל במזימות. כשמסתכלים בתוך מגילת אסתר, מגלים שהאות ו’ בשמו נכתבת בצורה ענקית וזקופה, כמו משוט של ספינה. התלמוד במסכת מגילה (בשם רבי יוחנן) מסביר שהאריכות הזו נועדה להמחיש שכל האחים נתלו על קורה אחת ארוכה. עם השנים, הגובה החריג הזה התחבר לפתגם העממי “כל ארוך שוטה”, ושמו של ויזתא הפך ביידיש לכינוי לאדם חסר שכל ולשלומיאל, בביטויים כמו “דלפון הוא עשיר, ווויזתא הוא חכם”.

איך קרה שצורר פרסי עתיק הפך למאפה פריך במילוי פרג שמוכרים היום בכל מאפייה שכונתית? האמת העובדתית היא שהקשר בין האוזניים האנטומיות של המן לעוגיות שלנו הוא מקרי בהחלט. המקור האמיתי מגיע ממרכז אירופה, שם אפו כיסני בצק ממולאים בפרג שנקראו בגרמנית “מון-טאשה” (כיס פרג). הדמיון המצלולי המובהק למילים ביידיש “המן טאש” – כלומר הכיס של המן – עשה את העבודה והשתרש בציבור. הבלשן יצחק אבינרי אף ניסה בעבר לטבוע את המונח התקני “אזנמן”, אך המונח המקורי ניצח. הנקמה לא נגמרת שם: יהודים ברחבי העולם פיתחו מסורות של שריפת “בובות המן”, ומנהג הפעלת רעשנים מחרישי אוזניים בכל קריאת שמו נועד למחות את זכרו באופן פיזי, ולהפוך פחד קיומי לחגיגה קולקטיבית של ניצחון.

חשבתם שעשרה ילדים זה עסק מורכב? מסתבר שהטקסטים הקדומים והמדרשים חושפים עץ משפחתי עצום שיכול לאכלס כפר קטן שלם. חז”ל מנהלים ויכוח מרתק על מספר צאצאיו האמיתי של המן (שהיה בנם של המדתא ואמתלאי בת עורבתי), עם מספרים שנעים בין שלושים, שבעים ואפילו מאתיים ושמונה בנים, שחלקם איבדו הכל ונאלצו לחזר על הפתחים כקבצנים. אם זה לא מספיק, המדרש מספר שהייתה לו גם בת בשם שכחטנת. המן, כאסטרטג פוליטי, ניסה להציע אותה לאחשוורוש כדי להדק את מעמדו, אך התרחש נס – הבחורה הפיצה ריח כל כך רע, שהמלך סירב לאשר את השידוך. מעל כל הקלחת הזו ריחפה אשתו זרש, יועצת ממולחת שידעה לייעץ לו לבנות עץ תלייה, אך ברגע האמת הייתה גם הראשונה לקרוא את המפה הפוליטית ולהבהיר לו שאם מרדכי הוא מזרע היהודים – הנפילה המוחלטת שלו ושל משפחתו היא עובדה מוגמרת.